Israel’s delusional leftists reveal their hatred

Today I received, via an email list, a letter with an alarming tale of an attack on a young Israeli couple with a baby in their car by leftists demonstrating near a new Jewish neighbourhood in Jerusalem.

I reprint the letter here in full, with no names mentioned by request for the sake of privacy.  Translation to follow:

רציתי לשתף בחוויה כאובה שעברתי. החוויה הזו הביאה אותי לתובנות חדשות באשר למציאות בה אנו חיים בירושלים ובכלל בארץ הזו, ואני מרגישה צורך להעביר אותה הלאה.

ביום שישי האחרון, כ”ג באייר 27.5.11  בשעות אחר הצהריים היינו בדרכנו לבית הורי המתגוררים בשכונת מעלה הזיתים בירושלים, אצלם תכננו להתארח בשבת.

למי שאינו מכיר- מעלה הזיתים היא שכונה יהודית השוכנת בדרום רכס הר הזיתים בירושלים, סמוך לשכונת ראס אל עמוד. השכונה ממוקמת על קרקע שנרכשה לפני כ130 שנה ע”י כולל חב”ד. לפני כ10 שנים נרכשה הקרקע מכולל חב”ד ע”י ד”ר ארווין מוסקוביץ, והחלה בניית השכונה באישור ממשלת ישראל. כיום מתגוררות במקום כ80 משפחות. תושבי השכונה הם כולם אנשים שומרי חוק שרכשו את בתיהם בכסף מלא ומתייחסים בכבוד לשכניהם הערבים.

ובחזרה לאירועי יום שישי האחרון:  עוד כשהיינו בדרך, התקשר אבי וסיפר לנו שיש במקום הפגנה של פעילי שמאל, ושנתכונן לעיכובים בכניסה לשכונה. המחשבה שעברה לי בראש היתה שאמנם הם מעצבנים וטענותיהם שקריות אבל אחרי הכל זכותם לחשוב אחרת וגם להפגין… ננשום עמוק ונעבור את זה.

המחשבה התמימה הזו השתנתה מהר מאוד. כשהתקרבנו לשכונה נתקלנו בעשרות אנשים, חלקם מנופפים בדגלי אש”ף וחלקם בשלטים שונים בעברית ובערבית. כשפנינו לכיוון שער השכונה הותקפנו ע”י עשרות מפגינים שחסמו לנו את המעבר, בעטו ברכב ודפקו עליו בעוצמה מכל הכיוונים עד כדי כך שכל הרכב רעד ובמקביל שילחו לעברנו מטר של קללות ויריקות. במושב האחורי ישב בננו התינוק בן השנה וארבעה חודשים שכמובן נבהל מאוד ופרץ בבכי היסטרי. המפגינים שללא ספק הבחינו בכך כיוון שעמדו צמודים לחלון שלו, המשיכו לצעוק, לקלל ולהכות בעוצמה רבה. התחושה ברגעים אלו הייתה אמנם לא של סכנת חיים אך של חוסר אונים ומצוקה ממשית. הרגשנו בלינץ’. מעולם לא נתקלתי בכזו שנאה. לאנשים שם היה ממש רצח בעיניים. היינו בהלם מוחלט וניסינו להרגיע את התינוק ואת עצמנו וגם לחשוב איך נחלצים מכאן. בשלב מסוים עברה בי המחשבה לנסות לפנות אל אחד המפגינים שעמד ממש ליד החלון שלי, גבר בגיל העמידה שנראה כמו אדם מהוגן מן השורה. איך שפתחתי את חלון הרכב הבנתי את טעותי- עוד לפני שהספקתי לפתוח את הפה חטפתי מאותו מפגין יריקה ישר בפרצוף.

אני לא יודעת כמה זמן נמשכה אותה סיטואציה, בכל מקרה התחושה היתה של סיוט מתמשך. בסופו של דבר הצלחנו איכשהו לעבור את זה לאחר התערבות של השוטרים שהיו במקום. אמנם פיזית יצאנו משם, אבל הכאב, ההלם, ההשפלה וסערת הרגשות המשיכו ללוות אותנו במשך כל השבת. למרות שאנחנו אנשים מבוגרים ויש לנו כלים להתמודד עם סיטואציות כאלה, זה בהחלט היה אירוע קשה וטראומטי עבורנו, על אחת כמה וכמה לבננו התינוק. במשך כל השבת הוא היה מפוחד, בכה הרבה, פחד לצאת מהבית ולא הפסיק להגיד “בום בום”.

עד היום בכל פעם ששמעתי על עוד הפגנה של “פעילי שלום” באיזה כפר או שכונה, מצד אחד הם עוררו בי רגשות שליליים כיוון שאינני מסכימה עם דעותיהם ואני חושבת שהם גורמים נזק למדינה, אך מאידך היתה בי איזו אמפתיה כלפיהם, איזו מחשבה שמדובר באנשים שבאמת רוצים שלום, שאכפת להם מזכויות אדם ושבסופו של דבר הם מונעים גם מכוונות טובות. ביום שישי האחרון הבנתי עד כמה טעיתי. אנשים ונשים שמתקיפים בכזו אלימות ושנאה, שמסתובבים עם רצח בעיניים, שמסוגלים לירוק לאישה בפרצוף רק בגלל שהיא חושבת אחרת או שנקלעה בטעות למקום הלא נכון, שאינם בוחלים באמצעים ואינם מהססים לפגוע ברכוש ולגרם טראומה לילד קטן אינם ראויים לתואר פעילי שלום. מדובר באנשים רעים שהדבר היחיד המניע אותם הוא שנאה עמוקה. האמת צריכה לצאת לאור, מסיכת הצביעות הצדקנית חייבת לרדת. למען עתיד טוב יותר, כדאי שכולנו נדע מהו פרצופם האמיתי של אותם “פעילי זכויות אדם”.

Translation:

I want to share with you a painful event that I underwent. This experience brought me to a new understanding regarding the reality in which we live in Jerusalem, and in the country in general, and I feel the need to pass this on.

Last Friday, 23rd Iyar, 27th May 2011 in the afternoon, we were on our way to my parents’ house who live in the Maaleh Zeitim neighbourhood of Jerusalem, where we planned to spend Shabbat.

For those who don’t know – Maaleh Zeitim is a Jewish neighbourhood lying south of the ridge of the Mount of Olives in Jerusalem, near to Ras al-Amud. The neighbourhood is situated on land which was bought about 130 years ago by the Kollel Chabad. About 10 years ago the ground was bought from Kollel Chabad by Dr. Irvin Moskovitz, and building began with the authorisation of the Government of Israel. Today about 80 families live in the place. The neighbourhood residents are all law-abiding citizens who bought their houses at full price and relate to their Arab neighbours with respect.

Back to the events of last Friday: while we were still on the way my father called and told us that there is a demonstration of leftist activists, so we should plan for delays at the entrance to the neighbourhood. The thought passed through my mind that even though they are aggravating and their claims are false, still it is their right to think differently and to demonstrate… we will take a deep breath and get through this.

This naive thought changed very quickly. As we approached the neighbourhood we came up against dozens of people, some waving PLO flags and some with various signs in Hebrew and Arabic. When we turned towards the gate of the neighbourhood we were attacked by dozens of demonstrators who blocked our way, kicked the car and banged on it very hard from all directions until the car was actually shaking. At the same time they rained down on us curses and spitting. Our 16-month old baby son was sitting in the back seat and of course was terrified and burst into hysterical cries. The demonstrators, who without doubt saw this because they were standing right up against his window, continued to scream, curse and hit with all their might.  At that moment we didn’t exactly feel in danger of our lives but we felt complete powerlessness and genuine distress.  We felt as if we were being lynched. I have never encountered such hatred before. The people there had a murderous look in their eyes. We were in complete shock and we tried to calm down the baby and ourselves, and also to think how we were going to get out of there. At one point I decided to turn personally to one of the demonstrators right by my car window, a middle aged man who seemed a decent regular fellow. As soon as I opened the car window I realized my mistake – before I could even open my mouth I caught a spit from the demonstrator straight into my face.

I don’t know how long the situation lasted. In any event it felt like an ongoing nightmare. In the end we managed somehow to get out after the police intervened. Physically we came out safely, but the pain, shock, humiliation and distress continued to accompany us the whole Shabbat. Even though we are grown adults and we have the tools to deal with such a situation it was definitely a hard and traumatic event for us, and how much more so for our baby who, during the whole Shabbat, was fearful, cried a lot, was scared to go out of the house and didn’t’ stop saying “boom boom”.

Until today, every time I heard of another demonstration by “peace activists” in some village or neighbourhood, on the one hand they roused in me negative feelings because I disagree with their opinions and I think they are causing damage to the country, but on the other hand I felt some empathy towards them, I thought that these are people who really want peace, who care about human rights and in the final account are motivated by good intentions. Last Friday I understood how wrong I was. Men and women who attack with such violence and hatred, who walk around with murder in their eyes, who are capable of spitting at a woman in the face just because she thinks differently or got stuck in the wrong place at the wrong time, who do not reject any means and don’t hesitate to harm property and traumatise a small child are not worthy of the description “peace activists”. These are wicked people whose only motivation is deep hatred. The truth must come out, the mask of self-righteous hypocrisy must be taken down. In order to have a better future it’s worthwhile for all of us to know the real face of those “human rights activists”.

The part that strikes me the most from this sorry tale is that the war “peace” activists had no idea if this young couple were “evil settlers”, tourists, or just visiting. They really didn’t care.  They didn’t even try to listen, as the author wrote.  The most important thing to these leftists is that Jews should not have a presence anywhere in Jerusalem’s new neighbourhoods, never mind the fact that they were legally bought with full money and the Jews have full legal title to the land.

These human wrongs rights activists only advocate human rights for Palestinians, not for Jews. They are not only delusional, they are dangerous. And they are a disgrace.

This entry was posted in Antisemitism, Israel news, Slice of Israeli life and tagged , , , . Bookmark the permalink.

6 Responses to Israel’s delusional leftists reveal their hatred

  1. reality says:

    These are our wonderful human rights activists/ Who do they consider to be human to get their right? certainly not their fellow Jews. What are they doing living in Israel/ Trully mind boggling & very frightening. How come no arrests were made?

  2. reality says:

    if this had happened the other way around the whole country would be up in arms at the racist rightists who only want war . Where is our voice ? why is there no outcry aginst the insane left? Why wasn;t it front page news?

  3. Pingback: Hatred, not Political Discourse « yaacov lozowick's workshop

  4. NormanF says:

    Israeli leftists are racist… far more so than Jerusalem’s Arabs. Granted, the Arabs don’t like the Jews but they can accept Jews living alongside them.

    Why can’t Israel’s leftists?

Add your comment

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s